אתיקת הדיון (הוכחה אולטימטיבית לזכות הקניין)

פוסט אורח נוסף מאת גיא.ק הבלתי נדלה, והפעם, מאמר!

כבר יש לנו גנב ויש לנו פרוצה, ועכשיו אני מצרף את המאמר העברי הראשון המתאר את אתיקת הדיון של האנס הרמן הופה!
הקוראים המתעניינים בפילוסופיה מוזמנים לקרוא ולהתרשם (PDF!) וכמובן, להסכים, להלל ולשבח. אם בכל זאת משום מה התעוררה שאלה או הסגה כלשהי, התגוביות לשירותכם.

תגים: , , , , , , , , , , , , , , ,

39 תגובות לפוסט "אתיקת הדיון (הוכחה אולטימטיבית לזכות הקניין)"

  1. מאת יצחק:

    מאמר מעולה! מאד נהניתי לקרוא.
    שאלתי היא: מה יעשה אדם שבוחר באתיקת-דיון כזו, כאשר מישהו לוקח לו את ביתו?

  2. מאת guyk:

    אהלן יצחק, שמח שנהנת (למרות שהוא דיי גס, כשיהיה לי זמן אערוך אותו…).

    "מה יעשה אדם שבוחר באתיקת-דיון כזו, כאשר מישהו לוקח לו את ביתו"
    ראשית אדם לא בוחר באתיקת הדיון, הוא בוחר לקחת חלק בדיון, כמו שאתה בוחר לדון איתי עכשיו ואתיקת הדיון נובעת מכך.
    השאלה מה יעשה לא באמת רלוונטית, לרוב בני אדם פועלים לפי האינטרס האישי שלהם וזהו, בלי שום קשר לפילוסופיה. :) הטיעון דן במה אפשר לוגית להצדיק. למשל, אם הוא יפקיע בחזרה את רכושו של לוקח הבית כפיצוי הלוקח לא יוכל להתנגד לכך באופן קוהארנטי בדיון כיוון שבכך שלקח את ביתו של הראשון ויזם אלימות הראה כי הוא לא מקבל את הנורמה על פיה יש לפתור קונפליקטים בדיון ולכן התנגדותו הפתאומית לנורמה זו כשהיא מופעלת כלפיו לא תהיה עקבית. לא נכנסתי לנושא זה מפאת קוצר היריעה אך תוכל לקרוא על כך כאן: http://www.reasonpapers.com/pdf/17/rp_17_4.pdf

  3. מאת איש התרנגולת האיום:

    יש לי, כאמור (http://chickenman.radish.co.il/?p=237) כל מני בעיות עם הטיעון הזה, אבל הבעיה הקונספטואלית העיקרית שלי קשורה בהנחה ההופיאנית שהמוסר מוכרח להיות אוניברסאלי. הנה מה שכתבת בנידון:

    "נשים לב שהטענה כי מתדיין אחד בעלים על גופו ואילו המתדיין השני [לא] מהווה נורמה פרטיקולרית, לא אוניברסאלית ולפיכך לא תקיפה. על כל כלל המיישב את הקונפליקט להיות כזה אשר יכול להיתפס כהוגן על ידי כל המתדיינים. כלל מהסוג "אני יכול להרביץ לך אך אתה לא יכול להרביץ לי" אינו עקבי עם מטרת הדיון ליישב את הקונפליקט באופן נטול אלימות שכן במהותו הוא לא ייתפס כהוגן על ידי שני המתדיינים. קבלתן או דחייתן של נורמות פרטיקולריות המפלות בין מתדיינים היא שרירותית ואינה מבוססת בשום דבר הנוגע לפעולת הדיון. המתדיין השני יוכל באותה מידה לטעון את הטענה ההפוכה- "אני יכול להרביץ לך אך אתה לא יכול להרביץ
    לי". כלומר ניסוח "אובייקטיבי", אוניברסאלי, הוא תנאי ראשוני להיות הנורמה קבילה ליישוב דיון. "ף

    אבל הטיעון כאן חלש מאוד. לטעון במונחים של"הגינות" זה להניח את המבוקש, לא להוכיח אותו. הגינות היא נסיבתית, לא אנליטית. אתה מוכרח להסכים על כך מכיוון שאתה מקבל את דיכוטומית הרצוי/מצוי. לכן, הטענה הבאה היא בטלה: 'כלל מהסוג "אני יכול להרביץ לך אך אתה לא יכול להרביץ לי" אינו עקבי עם מטרת הדיון ליישב את הקונפליקט באופן נטול אלימות שכן במהותו הוא לא ייתפס כהוגן על ידי שני המתדיינים.'–על סמך מה אתה אומר את זה מחוץ להקשר? במשך אלפי שנים היו חברות פאודליות ומונארכיות שבהן הכלל הזה נתפס כ"הוגן" במצבים מסוימים, אבל אפילו אם לא היו כאלה, אין זה מן הנמנע שחברות כאלו יתקיימו, ושמצבים כאלו יקרו. נורמות פרטיקוליות המפלות בין המשתתפים יכולות להיות מאוד לא שרירותיות, ונטועות בתרבות, היסטוריה, הפסיכולוגיה של המתדיינים, המראה שלהם, ועוד אלף גורמים אחרים, אבל אפילו אם אי אפשר לשים את האצבע על מה שעומד מאחורי הנורמות האלו, אין שום דרך להפריך את התכנות קיומן. נדמה לי שאתה מטיל הרבה יותר מדי מהתפיסה השוויוניסטית הרווחת כיום אל הטיעון שלך (של הופה). כנ"ל לגבי הניסוח: לטעון שניסוח אוניברסאלי הוא דווקא אובייקטיבי זה להניח את המבוקש. אני לא רואה איך מבחינה אנליטית זה יותר אובייקטיבי לטעון "לאף אחד אסור להרביץ לאף אחד" מאשר "לחזק מותר להרביץ לחלש ממנו, ולחלש אין זכות להרביץ לחזק ממנו".

  4. מאת guyk:

    אלא שאתה מפספס את הפואנטה. נורמות לא "חייבות" להיות אוניברסאליות לכשעצמן, אך נורמות המקודמות בדיון- כן. אם כוונתך ליישב את הקונפליקט על ידי כח הזרוע, מי "צודק" לא מעניין אותך ואין כל טעם לדיון. אם אתה כן מחליט ליישב קונפליקט באמצעות דיון ואז ברצינות מלאה מציע את הנורמה "שמרי תמיד צודק", למשל, אתה כן פועל בסתירה לבחירתך ליישב את הקונפליקט בדיון, כיוון שנורמה כזו לא יכולה להתקבל כהוגנת על ידי הצד השני. לא מדובר פה על "הוגנת" כשיפוט ערכי, אלא הוגנת היות וברור כי הקונפליקט נוצר מלכתחילה רק כיוון ששני הצדדים **רוצים** לבצע פעולה מסוימת. ולכל נורמה פרטיקולרית המעדיפה רצון על פני רצון ישנה נורמה זהה אך הפוכה המעדיפה את הרצון השני על פני הראשון. כיוון שרצון הוא סובייקטיבי העדפת אחת על השנייה היא סובייקטיבית ולכן מעצם הקשר הקונפליקט כל צד בהכרח יבכר באותה מידה של עקביות את הנורמה המבכרת אותו.
    כלומר, בהינתן שתי נורמות זהות לחלוטין אשר האחת מעדיפה צד א' והשנייה מעדיפה צד ב', ברור כי צד א' יבחר באחת וצד ב' יבחר בשנייה. זה לא ניחוש אלא נובע ישירות מעצם הקשר הקונפליקט. רק לנורמה אוניברסאלית אין העדפה סובייקטיבית לאחד הצדדים ואין נורמה זהה אך הופכית אשר הצד הנגדי בהכרח ומעצם טבעו של הקונפליקט יבכר. רק אם שני הצדדים יסכימו כי יש לנסח את הנורמות באופן אוניברסאלי יוכלו להציע נורמות שבעיקרון אינן ידחו אוטומטית (בהכרח) מעצם היותן פרטיקולריות על ידי הצד השני. הכחשת הצורך באוניברסאליות לא תאפשר להשיג את מטרת הדיון ולכן הכחשתו לא עקבית עם הלקיחה בו חלק.
    הרשה לי לצטט את הופה:
    "Quite commonly it has been observed that argumentation implies that a proposition claims universal acceptability, or, should it be a norm proposal, that it is 'universalizable.' Applied to norm proposals, this is the idea, as formulated in the Golden Rule of ethics or in the Kantian Categorical Imperative, that only those norms can be justified that can be formulated as general principles which are valid for everyone without exception." (TSC, p. 131). וקינסלה:
    In other words, any proposed norm – that is, an attempted justification for a given action – is not justified if it is not universalizable. This rule is presupposed by the very attempt to argumentatively justify something, because "argumentation implies that everyone who can understand an argument must in principle be able to be convinced of it simply because of its argumentative force." Because the universalizability priniciple is an inherent feature of argumentation in general, "the universalization principle of ethics can now be understood and explained as grounded in the wider 'apriori of communication and argumentation.'" (TSC, p. 131) I.e., no one can deny that only universalizable norms can be justified.

    בעוד חוסר העקביות של הצעת נורמה פרטיקולרית עם הרצון הכנה ליישב קונפליקט בדיון נראה לי ברור מאיליו אציין כי הכחשת עיקרון האוניברסאליות לא מוביל לתועלתנות ולא לתוצאתנות אלא לשום דבר פחות _מניהליזם מוחלט_, למעשה נורמטיבית "הכל הולך". אך על אחת כמה וכמה ברור כי צדדים הלוקחים חלק בדיון חייבים לנסח את הנורמות באופן אוניברסאלי.

    בנוסף להסבר, שווה בנפשך את המצב הבא (לא בדיוק חלוקת עוגה):
    מטוס ובו טייס ונווט, מתרסק באמצע מדבר סהרה. כשהם נחלצים מהמטוס הם מגלים כי במימיה שלהם יש חור מכדור והיא ריקה. כך, לאחר יומיים של הליכה חסרת תוכלת בשמש הקופחת הם מבחינים בכתם קטנטן ושחרחר של צל באופק הרחוק. לאחר 5 וחצי שעות נוספות של של הליכה בדיונות ללא טיפת שתייה הם מגיעים ומבחינים בעץ שיטה, תחתיו שולחן, עליו קנקן מים צוננים ושתי כוסות.
    ישנן שתי אפשרויות:
    1. הם ילכו מכות, המנצח ישתה את כל המים והמפסיד ימות (מהצמא או מהמכות).
    2. הם יחליטו ליישב את הקונפליקט בדיון.

    היות והם אחים לנשק ואנשי תרבות שניהם מחליטים ליישב את הקונפליקט בדיון.
    לאחר שהחליטו להיות אחים גם אם ימותו שניהם והתחבקו דקה ארוכה פתח פיו הנווט בכדי להציא תוכנית פעולה, ואמר:
    "אני מציע שאני אשתה את כל המים."
    האם אדם שפוי המבין את טבעו האובייקטיבי של המצב יכול להגיד כי הנווט עקבי בהצעתו עם בחירתו ליישב את הקונפליקט בדיון?

  5. מאת guyk:

    כפי שהראתי המילה "הוגן" לא מייצגת כאן שיפוט ערכי אלא את חוסר היכולת האובייקטיבי של נורמה פרטיקולרית-סובייקטיבית להביא ליישובו השליו של הדיון מעצם טבעו של הקונפליקט. בקצרה לגבי המשפט שכתבת:
    "על סמך מה אתה אומר את זה מחוץ להקשר? במשך אלפי שנים היו חברות פאודליות ומונארכיות[...]"

    ראה תחילת המאמר. הדברים נאמרים בהקשר (שכן אני מקבל את דיכוטומיית ההינו-ראוי). ההקשר הוא פעולת הדיון בה אנחנו לוקחים חלק, שאינה אוסף אקראי של משפטים צפים נטולי הקשר, אלא טענות המונחות על ידי נורמות מסוימות המונחות לפיכך בדיון. כפי שכתבתי בתחילת המאמר, אין שום סתירה עם כך שהעולם כמינהגו נוהג אנסים יאנסו, כייסים יכייסו, רוצחים ירצחו וכו' וכו'. אנשים גם יהיו אי-ראציונאלים, רק שהם לא יוכלו להצדיק זאת.

  6. מאת איש התרנגולת האיום:

    אני לא חושב שאני מפספס את הפואנטה. בעצם ההסכמה להעדיף דיון על פני אלימות אין בהכרח הסכמה על עקרונות גלובאליים. אין מניעה שאתה ואני נחזיק בנורמה הפרטיקולרית "שמרי תמיד צודק" וששנינו נעדיף מתוך הנורמה הזו להתדיין ולא להלחם. הצד השני, אתה לצורך העניין יכול לקבל את הנורמה כהוגנת אם (למשל) חונכת מגיל 0 שהיא צודקת. זה (ממש) לא נכון ש "לכל נורמה פרטיקולרית המעדיפה רצון על פני רצון ישנה נורמה זהה אך הפוכה המעדיפה את הרצון השני". נורמה היא לא טענה צפה באיזה חלל מטאפיזי והיא גם לא כל פרופוזיציה שניתן לדמיין. נורמה היא "תכונה" של חברה מסוימת, ואין שום מניעה שבחברה מסוימת תהיה קיימת נורמה פרטיקולארית ובד בבד שלא תהיה קיימת בה נורמה פרטיקולארית זהה אך הפוכה. למשל חברה בה קיימת הנורמה "בויכוח של ריצ'ארד המונארך עם איכר, המונארך צודק תמיד" ובו בעת לא תהיה קיימת בה הנורמה "בויכוח של איכר עם המונארך ריצ'ארד, האיכר צודק תמיד". ההתנגשות בין הרצונות שאתה מוצא כאן לא באמת קיימת, כי גם האיכר וגם המונארך רוצים את אותו הדבר–שבויכוח בין ריצ'ארד והאיכר יהא המונארך צודק. אבל רק מעצם זה שהם רוצים את אותו הדבר לא נובע שאין צורך בדיון. פעמים רבות, על מנת להבהיר סיטואציה מסוימת (ניגוד אינטרסים פרימה פאשי) כך שהצדדים יווכחו שהם לא נמצאים בקונפליקט, יש צורך בדיון (דוגמא בהמשך). דיון גם יכול לשמש כלי תעמולה כדי לחזק או להחליש נורמות, למשל ע"י חזרה דרמטית בלתי פוסקת על טענה מסוימת. ערכים מושגים בין השאר על ידי דיונים בעלי אופי תעמולתני.

    אני לא רואה איך מעצם הסכמה על דיון יוצא שרק נורמות אוניברסאליות יתקבלו על שני הצדדים. אתה לא מוכיח את זה, אתה מניח את זה. "בהינתן שתי נורמות זהות לחלוטין אשר האחת מעדיפה צד א' והשנייה מעדיפה צד ב', ברור כי צד א' יבחר באחת וצד ב' יבחר בשנייה." תוכיח שזה הכרחי ששתי הנורמות לא תהיינה זהות. למעשה קל לראות שאי אפשר להוכיח את זה כי כל מה שנתפס כאפליה בהכרח תלוי בדעה קדומה, ולכן תמיד קיימת האפשרות שב' מחזיק בדעה קדומה שונה מזו של הוא החושב שהנורמה הפרטיקולארית "דופקת" אותו.

    קינסלה טוען את מה שאתה טוען, וגם הוא לא מוכיח את זה. "argumentation implies that everyone who can understand an argument must in principle be able to be convinced of it simply because of its argumentative force." לא לגמרי נכון. ארגיומנטציה (ודיון באופן כללי) לא תמיד ולא בהכרח משכנעת באמצעות כוחה הארגיומנטטיבי, לעיתים היא משכנעת באמצעות השפעתה הרגשית על המאזין. אבל נניח לצורך העניין שקינסלה צודק בטענה הזו, עדיין, אין כאמור מניעה שמישהו ישתכנע מטיעון שלכאורה דופק אותו מנקודת מבטו של קינסלה, או שלי, או שלך, או של מרבית האנשים שמביטים בסיטואציה מתוך תרבות מסוימת שונה מהותית מזו של ה"נדפק". פרטיקולריות לא בהכרח משמעה התנגשות ברצון של אחד הצדדים.

    לגבי טענתך שפרטיקולריזם מוסרי מוביל לניהיליזם, אני כמובן חולק עליך נמרצות וחושב שמוסר המעוגן בכללים אוניברסאליים הוא רעיון מופרך באופן יסודי מאוד. מה שכן, זה לא ש"הכל הולך", אין חברה שבה יש את כל הנורמות שניתן להעלות על הדעת, זו לא חברה ריאלית. בכל אופן, זה אוף טופיק כאן.

    לגבי הסצנה שתארת. כן, זה לא נראה מאוד סביר, אבל אפשר לשנות אותה קצת ולראות איך היא תומכת בתזה שלי. למשל במקום טייס ונווט, ישנם שני צלבנים האובדים בדרכם לארץ הקודש ונתקעים במדבר, עד שהם נתקלים באותו קנקן שיכול להספיק רק לאחד מהם. מכיוון שהם בני תרבות הם מחליטים להתדיין ולא להלחם, אבל במהלך הדיון מתגלה שאחד הצלבנים הוא הלורד תרנגולוס האגדי, ששמו הולך לפניו כגיבור נוצרי קדוש המדביר לוחמים מוסלמים ביעילות של סניף של איקאה. הלורד מצליח להוכיח לצלבן השני את זהותו, ולפיכך הם מסכימים שתרנגולוס ישתה את המים ושהשני ימות, כי שניהם מחזיקים בנורמה "חייו של תרנגולוס הקדוש שווים יותר מחיים של חייל רגיל". והנה לך נורמה פרטיקולארית המביאה את הדיון לישובו השליו.

  7. מאת guyk:

    טוב, אנחנו שותים היום בירה, אז רק בקצרה:

    אם שני הצלבנים רוצים שצלבן א' יחיה *אז אין קונפליקט*, הבעיה מתעוררת רק כששני הצלבנים מעדיפים שהם ישתו את המים. שים לב, להקשר.

    כנ"ל לגבי הנורמה "שמרי תמיד צודק" וכו' וכו', אם בין האנשים התעורר קונפליקט הם לא יסכימו לנורמה הזו מההגדרה.

    ""בהינתן שתי נורמות זהות לחלוטין אשר האחת מעדיפה צד א' והשנייה מעדיפה צד ב', ברור כי צד א' יבחר באחת וצד ב' יבחר בשנייה." תוכיח שזה הכרחי ששתי הנורמות לא תהיינה זהות."

    פה לא הבנת את כוונתי, נמתין לבירה…

  8. מאת guyk:

    שתינו בירה, ביתר פירוט:
    המשפט:
    "אני לא חושב שאני מפספס את הפואנטה. בעצם ההסכמה להעדיף דיון על פני אלימות אין בהכרח הסכמה על עקרונות גלובאליים."

    אינו נכון באופן ברור, הרי פעולת הדיון אינה אקראית. כדוגמה: האם אנחנו לא מניחים כי יש להתייחס לטענות הצד השני? (אם אתה חושב שלא, אני לא רואה סיבה להמשיך את הדיון…)

    כיוון שברור שישנן נורמות מסוימות, כמו גם אמיתות דיאלקטיות המונחות בדיון (נסה להכחיש שיריבך קיים או שלשפה יש משמעות אובייקטיבית וכו'…) ברור כי הכחשתן בתוכן הטענות המועלות בדיון מהווה סתירה וכך גם לגבי הכחשת הטענות הנובעות מהן.

    באשר לדוגמאות: הדוגמאות שלך לא קשורות. אם שני הצלבנים מעדיפים שהקנקן ישתה על ידי הלורד אין קונפליקט. באמור נתון שיש קונפליקט וזהו כל הקשר הטיעון. לא הבאת דוגמה נגדית לפיכך, וכן לא הראתה מדוע אתה סבור שהנווט סתר את עצמו בכך שהציע נורמה פרטיקולרית ליישוב הסכסוך.

    חלק גדול מההודעה שלך מתבסס על הגדרה מחדש של מושג הנורמה כ"תכונה של חברה" (אני הגדרתי את המושג באופן הסטנדרטי ובמפורש בתחילת המאמר, ראה קישור). כך שלשלול את דבריי על ידי הגדרה מחדש של המושגים פשוט מעיד על חוסר ענייניות. מעבר לכך זו שגיאה קטגורית לומר שנורמות "קיימות" ("בה קיימת הנורמה"). אני מקשר לערך בוויקיפדיה של המושג נורמה בתקווה שתתיחס לתוכן הטענות ולא למה שקורה כשמגדירים מחדש את המילים.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Norm_(philosophy)

  9. מאת איש התרנגולת האיום:

    '"אני לא חושב שאני מפספס את הפואנטה. בעצם ההסכמה להעדיף דיון על פני אלימות אין בהכרח הסכמה על עקרונות גלובאליים."

    ברור כי מדובר בשגיאה, שכן פעולת הדיון אינה אקראית. כדוגמה: האם אנחנו לא מניחים כי יש להתייחס לטענות הצד השני? '

    1. לא בהכרח. יש אנשים שמתדיינים רק על מנת להעביר את הטענות שלהם ולא נוטים להקשיב יותר מדי למה שלצד השני יש לומר ובטח שלא להגיב בצורה עניינית לדברי הצד השני. למעשה, רוב הדיונים ששומעים שם בחוץ אינם כוללים דיאלקטיקה משוכללת וחילופי דברים ענייניים אלא חזרה על ססמאות חד צדדיות ומכשירים תעמולתניים דומים. במקרים רבים הדיון נועד לשכנע באמצעות הכרזימה של הדובר ושלל אלמנטים רטוריים שבינם ובין לוגיקה אין יותר מדי. זה לא הופך את פעולת הדיון לאקראית, אלא אם אתה מגדיר בצורה מאוד מלאכותית דיון אקראי כ "כל דיון שאינו מבוסס על דיאלקטיקה". אבל אם לשם אתה חותר, אז הטיעון ההופיאני מאבד את כל החדות שלו, כי אז הוא לא מתחיל לפעול ביחס לכל דין ודברים, אלא רק ביחס לדין ודברים מסוג מסוים (שיש צורך לבודד אותו על ידי פרשנות, אבל אז אין חידוש בטיעון ההופיאני כי ברור שניתוח של דין ודברים עלול במקרים מסוימים להביא למסקנה שהמתדיינים מחזיקים בעמדה מוקדמת של זכויות קניין).

    2. "האם אנחנו לא מניחים כי יש להתייחס לטענות הצד השני?"–אולי אנחנו מניחים שיש להתייחס לטענות הצד השני, אלא אם מתגלה שהן מתנגשות עם סולם הערכים של תרנגולוס הקדוש? לשם כך נאלץ לשמוע מה יש לצד השני לומר, כלומר להכנס איתו לדיון, אבל עשינו זאת מתוך עקרון פרטיקולארי. לא קיים למיטב הבנתי אף עקרון אוניברסאלי המתחייב מעצם הבחירה בדיון על פני אלימות. אבל אפילו אם תמצא אחד כזה, אין זה גורע מכך שיש גם טענות פרטיקולריות שמסוגלות לייצר אפקט דומה (כלומר להביא לכך שדיון יועדף על אלימות), ולכן דוגמאות לא מסוגלות להכריע בסוגיה הזו. אולי, במקום דוגמא, תביא טיעון שמסביר למה אתה חושב שזה מתחייב–עד כה לא עשית זאת. במקום, השתמשת במילים כמו "הוגן" ו"ברור" כדי לדלג מעל נקודה בעלת חשיבות עליונה לטיעון.

    "אם שני הצלבנים מעדיפים שהקנקן ישתה על ידי הלורד אין קונפליקט. אך נתון שיש קונפליקט וזהו כל הקשר הטיעון. "
    3. מה שנתונה זו סיטואציה. לומר שיש שם קונפליקט זה לפרש את הסיטואציה, לא לתאר אותה. אם אני לא רואה שם קונפליקט אז זה לא מספיק לי שגיא קדם יגיד לי "נתון שיש קונפליקט" באותה מידה שזה לא מספיק שסוציאליסט יגיד לי לגבי סיטואציה מסוימת "נתון שיש שם ניצול". אני לא חייב לקבל את הפרשנות שלך. אתה לא יכול "לשים" קונפליקט בתוך הסיטואציה באותו אופן שאתה יכול לשים שם גמל, תמרים או אלמנט אובייקטיבי דומה, אני צריך לזהות את הקונפליקט על מנת שהוא יהיה שם מבחינתי.
    אז הנה הפער הסמנטי ביננו לתפיסתי: אתה תופס קונפליקט פחות או יותר כך: כל מקרה של ניגוד אינטרסים, בהתעלם מהנסיבות. אני תופס קונפליקט כך: מקרים של ניגוד אינטרסים מבוסס, כלומר לא ניגוד אינטרסים הנובע מבורות קריטית, אי הבנה זמנית וכו. לכן, למשל, אם גרישה אומר למישה "היום אני לוקח את האוטו של אבא", ומישה אומר לו "טוב" אבל גרישה שומע בטעות "לא", אז להגדרתך יש בינהם קונפליקט ולהגדרתי אין בינהם קונפליקט כי מבחינה מהותית הם בהסכמה (ובירור מהיר בינהם אכן יאשש שיש הסכמה). אני חושב שההגדרה שלך ליברלית מדי, אבל כדי שלא יתעורר כאן דיון בפרשנות סמנטית, בוא נגדיר קונפליקט כמו שאתה מגדיר, ואת הקונפליקט "שלי" נגדיר כ"קונפליקט מהותי".

    אז בחזרה לצלבנים. יש בינהם קונפליקט, הם נכנסים לדיון ואז מגיעים למסקנה שאין בינהם קונפליקט מהותי בהסתמך על נורמה פרטיקולארית ששניהם מחזיקים בה. הדוגמא הזו מפריכה את הטענה שלא ניתן להגיע ליישב קונפליקט באמצעות נורמה פרטיקולארית. מה בדיוק הבעיה ולמה זה "לא קשור"?

    לגבי "נורמה". כמו מושגים פילוסופיים מורכבים אחרים, אין הסכמה מוחלטת לגבי מהי נורמה. יש פרשנויות, וזה שהחלטת שאתה מתיישר עם הפרשנות של ויקיפדיה לא אומר שגם אני צריך להתיישר איתה( אגב, אם כבר להתיישר, אז כאן: http://plato.stanford.edu/entries/social-norms/). "תכונה של החברה" זו מטאפורה, לא נאולוגיזם. ברור לך שאני לא חושב שנורמה 'קיימת' באמת, זו דרך להתבטא, אני לא מבין למה ההתקטננות הזו נועדה. בכל אופן, אתה לא מעלה כאן שום טיעון ענייני, "חלק גדול מההודעה שלך פשוט מתבסס על הגדרה מחדש של מושג הנורמה" זה כללי מדי. אתה מוזמן להצביע על בעיה ספציפית בטיעונים שלי.

  10. מאת guyk:

    שמרי, אתה לא מתמודד באופן הוגן עם הטיעון, ואני לא רואה כרגע טעם להמשיך. הקוראים יוכלו להעריך את תגובתך ולשפוט האם היא מתמודדת עם הטיעון עצמו.

  11. מאת איש התרנגולת האיום:

    גיא, אם מישהו יוצא כאן לא הוגן זה אתה. אם אתה לא רוצה להתדיין, אז תציין זאת מראש. אם הייתי יודע שבמקום להגיב עניינית תזרוק "אני לא רואה טעם להמשיך" אולי גם אני לא הייתי רואה טעם להמשיך ולא הייתי מבזבז את זמני בכתיבת תגובה שאתה בקושי טורח לקרוא.

  12. מאת guyk:

    קראתי את התגובה במלואה. בגוף המאמר תמצא הגדרות מדויקת הן למושג קונפליקט והן למושג נורמה. התייחסות לטיעון על פי הגדרות שונות שאתה מחליט לשייך אינה דרך טיעון הגיונית או סבירה, ולפיכך מי שמבזבז פה את הזמן או "יוצא לא הוגן" הוא אתה.

  13. מאת יצחק:

    ובכן, מה היתה המטרה של הדיון?
    :)

    אני לא הייתי רוצה להכניס את הראש בין שני הרים (במיוחד שחצי מהמילים שכתבתם אני לא מסוגל לקרוא – בטח שלא להבין), אבל הייתי רוצה להעלות נקודה נוספת:
    אדם יכול להיכנס לדיון מתוך מטרה להשיג את מבוקשו (לדוגמא, ביתו של המתדיין השני) ואז שניכם תסכימו שיש פה קונפליקט. מה קורה כשהדיון מגיע לסיומו והצדדים הגיעו למסקנה שעל הבית להישאר ברשות בעליו? תובע הבית יעבור לפסים מעשיים אלימים, היות ומטרתו עדיין לא הושגה.
    אני מניח שאדם כזה מראש לא יכנס לדיון שהוא לא יכול להשיג בו את מטרתו, נכון? אם כן מה הטעם בקיום דיון בכלל? מהי המטרה שלשמה אנשים נכנסים לדיון? אם הבנתי את התשובה, זה בגלל שהם מעדיפים לפתור קונפליקטים בצורה לא אלימה. אבל למה קיימת ההעדפה הזו? מי אמר שזה טוב יותר לפתור קונפליקטים בצורה לא אלימה? ואם תגידו לי שאין שום סיבה להעדיף את צורת הפיתרון הזו על פני האחרת, אז למה לי צורך בזכויות? מי שיבחר לחיות בחברה נטולת זכויות למעשה מעיד על עצמו שהוא איש שבוחר באלימות.
    עכשיו, כשאני בא לבחון באיזו חברה אני מעדיף לחיות, האם יש יתרון לחברה חופשית על פני חברה אלימה?

  14. מאת guyk:

    יצחק, אציין כי אני מסכים עם הנאמר טרם שאלתך. לשאלתך:

    "אבל למה קיימת ההעדפה הזו? מי אמר שזה טוב יותר לפתור קונפליקטים בצורה לא אלימה? ואם תגידו לי שאין שום סיבה להעדיף את צורת הפיתרון הזו על פני האחרת, אז למה לי צורך בזכויות? מי שיבחר לחיות בחברה נטולת זכויות למעשה מעיד על עצמו שהוא איש שבוחר באלימות.
    עכשיו, כשאני בא לבחון באיזו חברה אני מעדיף לחיות, האם יש יתרון לחברה חופשית על פני חברה אלימה?"

    אלו נקודות טובות ואף חשובות. כל אתיקה תקיפה צריכה להיות "היפותטית", כלומר להיות מהצורה "אם X אז Y", כך מטבעה של האתיקה. הופה מציב ב-X את המתחייב פרקסאולוגית מפעולת הדיון, שכן כמו כל פעולה אנושית גם דיון מונחה על ידי נורמות מסוימות. כך מתקבל Y שאינו ניתן להכחשה עקבית במהלך דיון ובמקרה זה ה-Y הוא "המוציא מחברו-עליו הראיה" (וכנגזרת ממנו זכות הקניין בגוף ורכוש).

    אלא שניתן כמובן שלא להיכנס לדיון מלכתחילה (ולכן אין הפרה של דיכוטומיית ההינו ראוי). אם כי מי שבוחר שלא ליישב סכסוכים באמצעות דיון, כלומר בוחר לקחת ולתקוף בלי להתיימר להצדיק את מעשיו, בוחר מרצונו לכפור בצורך בכך, אינו שונה מתן או נמר שברח מגן החיות. בכך הוציא עצמו מכלל בני האדם, החיים בחברה ומסוגלים להגיון ולכן ראוי לנהוג בו בהתאם לבחירתו- כחייה. מנגד אלו אשר בוחרים לנהוג כבני תרבות, כלומר להכיר זה באנושיותו של האחר, לחיות כשווים בן שווים, יוכלו לכרות ולכבד הסכמים, לשתף פעולה, לחלק עבודה ולשגשג. מי שבחר באפשרות זו חייב לוגית לקבל את עיקרון אי-התוקפנות כנגזרת מכך. הבחירה היא פשוטה- האם אתה אדם או האם אתה פרא. שתיהן בחירות ראציונאלית לחלוטין, השנייה תוביל למותך.

  15. מאת יצחק:

    לא ברור לי כלל וכלל.

    "מי שבוחר שלא ליישב סכסוכים באמצעות דיון, כלומר בוחר לקחת ולתקוף בלי להתיימר להצדיק את מעשיו, בוחר מרצונו לכפור בצורך בכך, אינו שונה מתן או נמר שברח מגן החיות. בכך הוציא עצמו מכלל בני האדם, החיים בחברה ומסוגלים להגיון ולכן ראוי לנהוג בו בהתאם לבחירתו- כחייה"
    אוקיי, אבל זה שנחיה בחברה כזו חייתית-פראית, האם זה פחות טוב מאשר לחיות בחברה שאתה מתאר: "אלו אשר בוחרים לנהוג כבני תרבות, כלומר להכיר זה באנושיותו של האחר, לחיות כשווים בן שווים"?
    האם אתה יכול לדעת בוודאות אם יש חברה ראויה יותר, או שאתה מחליט בצורה שרירותית איזו חברה שנראית לך?

    "הבחירה היא פשוטה- האם אתה אדם או האם אתה פרא. שתיהן בחירות ראציונאלית לחלוטין, השנייה תוביל למותך"
    מדוע החלטת שחברה אנושית היא דווקא זו שבוחרת להתדיין, ואילו חברת פראים היא זו שבוחרת באלימות? אולי להיפך? אולי חברה אנושית היא חברה שבה אתה רשאי לקחת את רכושו של השני, וחברת פראים היא חברה שבה לקיחת הרכוש של האחר נמנעת ממך?

  16. מאת guyk:

    "האם אתה יכול לדעת בוודאות אם יש חברה ראויה יותר, או שאתה מחליט בצורה שרירותית איזו חברה שנראית לך?"

    אכן, הבחירה שלי לחיות כאדם מתורבת היא סובייקטיבית, במובן ששלילתה לא מביאה לכל סתירה לוגית. כל גישות הזכויות הטבעיות של רות'בארד, ראנד, מארקס, לוק וכו' הן חלשות ושרירותיות במהותן כיוון שהן מנסות באופן חמקמק ולא קפדני לגשר על פער ההינו-ראוי… בכל אופן אתה ואני עכשיו לא מדברים באקראי, אלא מנהלים דיון ולכן אנו לא פועלים בוואקום נורמטיבי. כיוון שכך במסגרת הדיון שלנו ניתן לדבר על נורמות מסוימות אשר בהכרח עומדות בבסיסו. אגב, לא רק אני בחרתי לנהל דיון אלא גם אתה, למה? אני בחרתי כי זה אני, וזה גם מעניין אותי. זו לא שאלה פרקסאולוגית ואין עבורה תשובה ראציונאליסטית. אל תנסה להלביש את אתיקת הדיון על המשבצת של זכויות טבעיות, כפי שאתה מכיר מהאובייקטיביזם, הם לא בדיוק חופפים.

    "מדוע החלטת שחברה אנושית היא דווקא זו שבוחרת להתדיין, ואילו חברת פראים היא זו שבוחרת באלימות? אולי להיפך? אולי חברה אנושית היא חברה שבה אתה רשאי לקחת את רכושו של השני, וחברת פראים היא חברה שבה לקיחת הרכוש של האחר נמנעת ממך?"

    אולי. אלו היו תיאורים רגשיים, לא לוגיים, כפי שאולי הבחנת. חברה לא מתדיינת, אנשים מתדיינים. אניבוחן את פעולת הדיון (כלומר, האנס הרמן הופה…). רק כיוון שכך האתיקה היא היפוטית, *אם* אתה מתדיין *אז* הנורמות האלו והאלו מונחות בכך. ללא הצורה הזו האתיקה הזו לא הייתה תקיפה, ממש כמו הגישות החלולות מבוססות שיפוט ערכי סובייקטיבי של רות'בארד, ראנד וכו'. במהלך דיון לא ניתן להכחיש את עיקרון אי התוקפנות ללא סתירה, זה כל מה שאני יודע לומר.

    אבל אולי אתה מחפש קוד התנהגות שינחה את פעולותיך… לצערי, במקרה כזה, אני לא האדם המתאים לתשובות כאלה. אני יכול להגיד לך מה דעתי, אבל זו תהיה דעתי, אני לא יודע מה מתאים לך. זו כבר לא מהווה פילוסופיה אנאליטית רצינית אלא פסיכולוגיה בתחפושת. כל מה שיש לי לומר מבחינה פילוסופית הוא שאין ולא יכולה להיות פה תשובה אובייקטיבית. מי שטוען שכך מתעסק במיסטיקה. אבל, אם אתה בכל זאת מחפש תשובה שמתאימה לך, לאישיותך ולתפיסת עולמך, תוכל למצוא תשובות כאלה אצל מיני רבנים, ספרי "שיפור עצמי" או פילוסופים יומרניים יותר (אך צודקים פחות). לדעתי תוכל גם לחשוב בעצמך ולהגיע לתשובות לא פחות טובות ממה שכל אובר חוכם, אגואיסט או אלטרואיסט, יכתיב לך בטון החלטי. בדיוק לצורך הזה אני טס עכשיו למזרח לתקופה קצרה, על מנת להרהר לי בנושאים כאלו בשקט ושלווה. מוזמן להצטרף.

  17. מאת יצחק:

    ודאי שאני מחפש קוד התנהגות שינחה את חיי!

    אני לא מבין למה אתה חושב שאתה לא הכתובת. אם אתה חושב שניתן ללמוד את אתיקת הדיון מתוך הנחת הדיון, למה שלא תחשוב שניתן ללמוד על אתיקת החיים מתוך הנחת החיים?

  18. מאת guyk:

    כפי שאמרתי, אין קוד התנהגות מתחייב אובייקטיבית. אתה מוזמן לחפש את הקוד המתאים עבורך.

    "אם אתה חושב שניתן ללמוד את אתיקת הדיון מתוך הנחת הדיון, למה שלא תחשוב שניתן ללמוד על אתיקת החיים מתוך הנחת החיים?"

    רק פעולה מניחה נורמה. דיון הוא פעולה. נורמות לא קיימות אובייקטיבית בפני עצמן. הגישה היא גישה פרקסאולוגית. האמור הוא אנלוגיה סמנטית בלבד, על פניו. מהי "הנחת החיים"?

  19. מאת יצחק:

    אם הנחת ה"דיון" היא ההנחה לגבי מהות הדיון וטבעו, כמו גם המטרה של המתדיין, אז הנחת ה"חיים" היא ההנחה לגבי מהות החיים וטבעם, כמו גם המטרה של החי.

    הרי אדם לא יכול להצדיק אלימות בדיון משום טבעה ההפוך של פעולת הדיון. "טענה מוסרית אשר ממהותה אינה ברת הצדקה בדיון הינה ריקה ממשמעות ומטופשת מיסודה".
    האם אי אפשר לגזור באותה צורת למידה, שאדם שמעוניין לחיות, יצטרך לחקור את טבע החיים? האם ניתן להניח שיש דברים שמועילים לחיים (סתם לדוגמה – אוכל) ויש דברים שמונעים אותם? (נגיד – רעל…) במידה ונגלה שאכן כך הם הדברים, האם לא נוכל להסיק מכך שהנחת החיים גוזרת פעולות מסויימות?

  20. מאת guyk:

    ראשית, ב"הנחת הדיון" אני מניח שאתה מתכוון לנורמות המשתמעות מפעולת הדיון.

    ניתן לגזור ש"אדם המעוניין לחיות" צריך לאכול, לשתות ואולי גם לחקור את סביבתו וכו'.

    ניתן גם לגזור כי "אדם המעוניין לכבוש ולהשמיד את העולם" צריך לאכול, לשתות ואולי גם לחקור את סביבתו, בכדי להשיג את מטרתו.

    מהו ההקשר אותו אנו בוחנים?

    "מכך שהנחת החיים גוזרת פעולות מסויימות?"
    בהחלט, מהרגע שהנחת נורמה ניתן לגזור פעולות מסוימות. אין כל חולק על כך.

  21. מאת יצחק:

    אם כך, אני כן יכול לומר שחברה שבה נפתרים קונפליקטים בדיון ולא באלימות היא חברה שמתאימה יותר לחיי אדם. זה מה ששאלתי.

  22. מאת guyk:

    לדעתי חברה כזו תהיה עשירה ומשגשגת. מניח כי זו כוונתך.

  23. מאת Tziff5:

    "‫נבחין כי‬ ‫העדר בעלות או בעלות חלקית של האדם על גופו היא נורמה כזו. למשל, מכלל על פיו אדם מחזיק רק ב"אחוז"‬ ‫בעלות חלקי בגופו, נובע כי טרם שהוא עושה בגופו שימוש, עליו תחילה לבקש רשות משאר "בעלי המניות‬" ‫בגופו. אלא שבכדי לבקש רשות כזו יהיה עליו ראשית לעשות שימוש בגופו בכדי לבקש.

    למה בהכרח "עליו תחילה לבקש רשות משאר בעלי המניות בגופו"? אם במצב נתון מתקיים שבעלי המניות ידועים לאדם המדובר ואישורם לפעולות מסויימות ניתן מראש, אזי אין לו צורך בבקשת אישור. הטיעון לגבי אובייקטים חיצוניים, כמובן, זהה.

  24. מאת guyk:

    "למה בהכרח "עליו תחילה לבקש רשות משאר בעלי המניות בגופו"? אם במצב נתון מתקיים שבעלי המניות ידועים לאדם המדובר ואישורם לפעולות מסויימות ניתן מראש"

    בגלל האוניברסאליות.
    על שאר בעלי המניות, הלכה למעשה כל שאר בני האדם בעולם בחלקים שווים (על מנת שהנורמה תנוסח באופן אוניברסאלי) לפעול תוך עשיית שימוש בגופם על מנת לתת את האישור, אלא שעל מנת לאשר גם עליהם לבקש אישור מכל שאר בני האדם. כיוון שכך נורמה כזו דורשת מהם לקפוא במקומם.

  25. מאת Tziff5:

    הטענה אינה בהכרח "האדם נמצא בבעלות חלקית של שאר בני האדם". היא יכולה להיות, למשל, "כל אדם שאינו X נמצא בבעלות חלקית של האדם X". אם X אינו משתתף בדיון, אזי הטענה אוניברסאלית. לדוגמא, הנה טענה מתוך דיון בין שני לבנים בעלי עבדים: "כל אדם שחור נמצא בבעלות אדם לבן כלשהו". באם יש לאותו לבן דרך להוכיח את טענתו באופן אובייקטיבי, עצם טעינתה אינה סותרת אותה, אפילו אם אדם שחור משתתף בדיון.
    יתר על כן, מדוע בהכרח יש צורך בבקשת אישור? האם לא ייתכן מצב שבו האדם הלבן נותן אישור לאדם השחור לנשום, לאכול וכו' בעת קנייתו?

  26. מאת guyk:

    "כל אדם שאינו X נמצא בבעלות חלקית של האדם X אם X אינו משתתף בדיון, אזי הטענה אוניברסאלית. "

    ובכן, הקביעה של האדם X, בהיותה סובייקטיבית, מעדיפה את אחד המתדיינים. לדוגמה, אם אקלע לקונפליקט עם אדם אחר על גופו, אולי אציע את הנורמה כי "כל בני האדם הם בבעלותו של אחי הגדול", זוהי נורמה אשר מעדיפה אותי. ברור כי הצעת נורמה זו אינה עקבית עם רצוני ליישב את הקונפליקט בהצלחה על בסיס דיון. באותה מידה יוכל הצד השני להציע כי "X" בעצם תהיה אימו, ואז הנורמה תעדיף אותו. מטבעו הסובייקטיבי של רצון המתדיינים ההעדפה לנורמה בה X הוא אחי הגדול על פני נורמה בה X היא אימו של שותפי לדיון היא סובייקטיבית לחלוטין. האחד יעדיף את זו והשני את השנייה. לכן רק נורמות המנוסחות באופן אוניברסאלי הן א-פריורית אובייקטיביות ולפיכך יכולות לשמש ליישוב הקונפליקט באופן עקבי עם הרצון ליישבו בדיון.

    "הנה טענה מתוך דיון בין שני לבנים בעלי עבדים: "כל אדם שחור נמצא בבעלות אדם לבן כלשהו"."

    נשים לב כי הלבנים כאן מספרים זה לזה על כיצד הם מתכוונים ליישב קונפליקט עם שחורים… הם טוענים כי יעשו זאת על פי הנורמה "אני הבעלים של גופך". נורמה זו אינה עקבית עם הרצון ליישב את הקונפליקט עם השחור בדיון. מכאן כי למעשה, הם טוענים כי אין בכוונתם ליישב קונפליקטים אלו בדיון. אם יפעלו באופן זה לא יוכלו להתנגד ללא סתירה להפעלת נורמה כלפיהם ופגיעה כוחנית בגופם (כיוון שהקבלה הפתאומית של הנורמה כי קונפליקטים יש ליישב בדיון תאלץ אותם לגנות את התנהגותם ממקודם ולהסכים לענישתם). ראה כאן: http://www.reasonpapers.com/pdf/17/rp_17_4.pdf

    "יתר על כן, מדוע בהכרח יש צורך בבקשת אישור? האם לא ייתכן מצב שבו האדם הלבן נותן אישור לאדם השחור לנשום, לאכול וכו' בעת קנייתו?"

    ראשית אסביר את הודעתי הקודמת. הנורמה "כל אדם בעלים על גופו" אינה הנורמה האוניברסאלית היחידה. ישנה נורמה נוספת, נקרא לה "קומוניזם עולמי" אשר גם היא מנוסחת באופן אוניברסאלי על פיה "לכל אדם מנייה שווה בגופו של כל אדם אחר". כל נורמה אחרת היא פרטיקולרית-סובייקטיבית. הנורמה השנייה מחייבת כל אדם לבקש את רשותם של כל שאר בני האדם לפני שיבצע תזוזה כלשהי. כיוון שעצם פעולת הבקשה דורשת את הזזת הגוף על כל אדם לקפוא במקומו ולמות. לפיכך טעינתה בדיון באמצעות עשיית שימוש בגוף מהווה סתירה פרפורמטיבית. לפיכך הנורמה האוניברסאלית היחידה אשר יכולה להיות מקודמת בדיון ללא סתירה היא "כל אדם הוא הבעלים של גופו".

    שאלתך נוגעת לקונפליקט בין נוגש לעבד, אשר בו הנוגש עומד בסתירה בהצעתו את הנורמה המדוברת, הפרטיקולרית עם רצון ליישב את הקונפליקט עם העבד בדיון. עבדות לפיכך, אינה ברת הצדקה בדיון שכן הצדקתה מביאה לסתירה פרפורמטיבית.

  27. מאת Tziff5:

    אבל אתה מניח שהקביעה של X היא סובייקטיבית. אם ניתן לקבוע את X באופן אובייקטיבי כלשהו ולהוכיח את הטענה באופן אובייקטיבי, אזי היא לא תסתור את עצם טעינתה. לדוגמא: נסמן X – האדם החכם ביותר המקיים את התנאי: X אובייקטיבי בייחס למתדיינים. טענה: כל אדם נמצא בבעלותו של X.

    האם לא ייתכן מצב כי אצליח לשכנע אדם שגופו בבעלותי? אם נניח אני אפריקאי שחור שרואה לבנים המקבלים תרופות ובכך חיים 200 שנה במקום 25 השנה שאני חי, האין אני יכול למכור להם את גופי בתמורה לשמירה עליו ע"י תרופותיהם? ואם חוזה כזה יכול להתקיים, האם לא יכול להיות סעיף האומר כי על אף שגופי בבעלותו של האדם הלבן, אני רשאי לבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך דיון? אם מצב כזה מתקיים, יכול אותו לבן, במהלך דיון עמי, להוכיח לי (שחור לצורך העניין) באופן אובייקטיבי שגופי שיך לו, לפחות בחלקו. מדוע שעצם התדיינותי עמו תסתור את טענתו?
    במילים אחרות – יש כאן טענה אוניברסלית (על חוקי הבעלות) וממנה נגזרת נורמה פרטיקולרית לגבי חלק (ורק חלק) מהמתדיינים. האם נורמה זו סובייקטיבית?

  28. מאת guyk:

    "אבל אתה מניח שהקביעה של X היא סובייקטיבית. אם ניתן לקבוע את X באופן אובייקטיבי כלשהו ולהוכיח את הטענה באופן אובייקטיבי, אזי היא לא תסתור את עצם טעינתה. לדוגמא: נסמן X – האדם החכם ביותר המקיים את התנאי: X אובייקטיבי בייחס למתדיינים. טענה: כל אדם נמצא בבעלותו של X."

    רגע, לא זו משמעות המילה "אובייקטיבי". הכוונה באובייקטיבי היא שאין העדפה לרצון אחד על פני רצון אחר. רצון הוא במהותו סובייקטיבי ולכן העדפה לרצון אחד על פני אחר היא סובייקטיבית. א-פריורית לא ניתן לטעון כי נורמה פרטיקולרית היא אובייקטיבית.

    "אם נניח אני אפריקאי שחור שרואה לבנים המקבלים תרופות ובכך חיים 200 שנה במקום 25 השנה שאני חי, האין אני יכול למכור להם את גופי בתמורה לשמירה עליו ע"י תרופותיהם? "

    באשר לחוזה עבדות- לא. אינך יכול לנתק את עצמך מגופך כפי שאתה יכול לעשות עם משאבים חיצוניים (Alienation). ולפיכך התביעה שלך לגופך תמיד טובה אובייקטיבית מהתביעה של כל אדם אחר. לדוגמה, אם בחורה הבטיחה לנשק אותך מחר ומחר היא שינתה את דעתה- אתה לא יכול לכפות עליה לנשק אותך בשל דבריה בעבר. ההסכמה ברגע על השימוש בגוף היא מה שחשוב שכן בניגוד למשאבים חיצוניים אינך יכול להינתק מגופך וכך לאפשר לו להקשר לאדם אחר. הגוף קשור אליך אחרת מרכוש, כי, לפחות במובן מסוים, אתה הוא גופך. בעוד שבעלות על משאבים חיצוניים תלויה בראשון אשר עשה בהם שימוש, כולנו מניחים בפעולותינו כי בעלות על הגוף היא שונה, בהכרח, היות שאחרת היינו רכוש הורינו (והורינו היו רכוש הוריהם ווכו' אד-אינפיניטום). ביתר נימוק קרא כאן- http://mises.org/daily/2291

    אך אפשר לנסח את טענתך לא על גוף האדם אלא על משאב חיצוני. כלומר, אדם אחד ביית לו תפוח ואז מכר אותו חוזית לאדם אחר. בפעולת המכירה האדם למעשה "נוטש" את התפוח וכך הבעלות שלו עוברת ללקוח. החוזה הוא ראיה לכך שהמוכר נטש את התפוח בידי הקונה. בעוד שניתן לנטוש תפוח, לא ניתן "לנטוש" את הגוף. הגוף, לפחות במידה מסוימת הוא האדם עצמו ולפיכך בעלות האדם על עצמו שונה באופן מהותי, אשר לא ניתן להחצנה כמו התפוח. נבדיל בין גוף האדם לבין משאבים חיצוניים, הבעלות על שניהם שאובה מתפיסת הקשר אובייקטיבי, אך בטבעם הם שונים מהותית.

    הערה צידית לגבי ניסוח- השאלה אינה במה "אפשר לשכנע", כי אפשר לשכנע אנשים בטעויות רבות, למשל. השאלה היא מה ניתן להצדיק לוגית ללא סתירה.

  29. מאת Tziff5:

    "רגע, לא זו משמעות המילה "אובייקטיבי". הכוונה באובייקטיבי היא שאין העדפה לרצון אחד על פני רצון אחר." – היכן יש בבחירת X העדפה לרצון מסויים? אני כלל לא נתתי משמעות למילה "אובייקטיבי", אלא השתמשתי בה כמות שהיא, מתוך הנחה ש"אובייקטיבי" היא תכונה טרנזיטיבית. אני בוחר X כלשהו שאין לו נטיה לרצון של אף אחד מהמשתתפים בדיון, וטוען טענות לגביו. באותו אופן יכלתי לבחור X כ "המספר הראשוני הקטן ביותר" ולטעון טענות לגביו.

    "אינך יכול לנתק את עצמך מגופך כפי שאתה יכול לעשות עם משאבים חיצוניים" – אם כן, מהי משמעותה של "בעלות" אם השימוש שאני יכול לעשות ברכושי מוגבל (והוא מוגבל אפילו ללא קיומם של אנשים אחרים)?

    "התביעה שלך לגופך תמיד טובה אובייקטיבית מהתביעה של כל אדם אחר. לדוגמה, אם בחורה הבטיחה לנשק אותך מחר ומחר היא שינתה את דעתה- אתה לא יכול לכפות עליה לנשק אותך בשל דבריה בעבר." – כלומר, in effect, אינך יכול לאכוף חוזים.

    בעניין הערת הניסוח שלך – כל מטרתו של הדיון הוא לפתור קונפליקט בצורה שאינה אלימה. אם אני יכול להצדיק טענה בצורה לוגית ללא סתירה, אך הצד השני לא יקבל את ההנחות שלי, violence will ensue. מצד שני, אם אשכנע אותו שטענתי נכונה אפילו אם אינה נכונה – הקונפליקט נפתר באופן לא אלים.

  30. מאת guyk:

    "היכן יש בבחירת X העדפה לרצון מסויים? אני כלל לא נתתי משמעות למילה "אובייקטיבי", אלא השתמשתי בה כמות שהיא, מתוך הנחה ש"אובייקטיבי" היא תכונה טרנזיטיבית. אני בוחר X כלשהו שאין לו נטיה לרצון של אף אחד מהמשתתפים בדיון, וטוען טענות לגביו. באותו אופן יכלתי לבחור X כ "המספר הראשוני הקטן ביותר" ולטעון טענות לגביו."

    העניין הוא שאתה לא יכול להצדיק נורמה כזו. אם נתון שהיא מקובלת על שני הצדדים לא תצטרך להצדיק אותה כמובן, כמו כל טענה כלשהי, שקרית ככל שתהיה, אבל זה לא נתון. אין שום סיבה לכך שהצד השני לקונפליקט יסכים גם לקבל את X או לא יציע X אחר. גם קבלתה וגם דחייתה של נורמה כזו עקבית עם פעולת הדיון ולכן אין סיבה אובייקטיבית לנורמה מסוג זה ולכן קבלתה של נורמה פרטיקולרית אינה *ברת הצדקה*. רק נורמה המנוסחת באופן אוניברסאלי ללא הפרדה קטגורית בין בני אדם ניתן לדעת מראש כי הצדדים לא יוכלו לטעון כי היא "מפלה". כאשר נדרשים להצדיק את הנורמות רק נורמות אוניברסאליות יכולות להיתפס א-פריורית כאובייקטיביות ולכן זהו תנאי ראשוני והכרחי. כל שידוע הוא שהצדדים בחרו לקחת חלק בדיון, אוניברסאליות היא כמובן רק תנאי ראשוני ולא מספיק.

    "אם כן, מהי משמעותה של "בעלות" אם השימוש שאני יכול לעשות ברכושי מוגבל (והוא מוגבל אפילו ללא קיומם של אנשים אחרים)?"
    משמעותה של בעלות היא שכל קונפליקט על מושא הבעלות מייושב לטובת בעליו.

    ""התביעה שלך לגופך תמיד טובה אובייקטיבית מהתביעה של כל אדם אחר. לדוגמה, אם בחורה הבטיחה לנשק אותך מחר ומחר היא שינתה את דעתה- אתה לא יכול לכפות עליה לנשק אותך בשל דבריה בעבר." – כלומר, in effect, אינך יכול לאכוף חוזים."

    יש פה הנחה לא מתחייבת כי בעלות, כלומר, הזכות למנוע או לאפשר לאחרים גישה לדבר מה בהכרח כורכת את האפשרות להעביר בעלות זו לאדם אחר. אך זה כבר קשור למה מקנה את הבעלות, תחת העיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה", כלומר באופן עקבי עם פעולת הדיון, שים לב כי בגוף ובמשאבים חיצוניים זה לא אותה ה"ראייה". דמיין לעצמך שהארי פוטר עף מעל ביתך ובהינף שרביט הפיח רוח חיים באחד הפסלונים ההיפוטטים בחצרך, ועתה הוא גמד חביב בשם דייב. האם עדיין מותר לך לשבור את דייב? כלומר, האם דייב הוא עדיין רכושך או מעצם כך שדייב הוא עתה יצור מוסרי בעל תודעה הבעלות שלך עליו אינה תקפה?
    בהנחה שתסכים כי דייב הוא עתה הבעלים של עצמו, תראה כי הבעלות על גופך נובעת מעצם קשר השליטה של האדם על גופו. תוכל לראות זאת גם באתיקת הדיון. שני אנשים המתדיינים בהכרח מקבלים בכך את הנורמה כי עצם השליטה שלהם על גופם מקנה להם בעלות עליו, אחרת הם בבעלות של הוריהם או הרופא המיילד או משהו כזה. מכאן כי הבעלות על הגוף אינה ברת העברה באופן עקבי עם פעולת הדיון. לחלופין בהחלט אפשר לביית גופות מתות שלא שייכות לאף אחד.

    שים לב כי הבעלות על דבר מה, כולל על הגוף מקנה את ההצדקה לכפות את עמדת הבעלים באשר לשימוש הלא אלים בדבר. מבחינה ליברטריאנית, אלימות מוצדקת אך ורק בתגובה לאלימות. לומר משהו למישהו, כולל את המילים "אני מוכר את עצמי" או "היום אני עייפה, מחר" היא לא הפעלת אלימות! ולכן אלימות עתידית אינה מוצדקת. ובניגוד למשאבים חיצוניים שאינם קשורים אורגנית לדובר גם לא מהווה ראייה לנטישתו של הגוף. לפיכך עבדות חוזית, במובן שניתן לכפות בכח על גופו של העבד, להתעלל ולפגוע בו על מנת שיעשה כרצונך היא יזימת אלימות. המטרה היא לא "לאכוף חוזים" אלא לפתור קונפליקטים ללא אלימות. שים לב שהתחייבות כספית כבדה ביותר תמורת "שירותי עבדות" דווקא אפשרית, כמו גם התחייבות עתידית למכור את גופתך.

    כל נושא העבדות הרצונית רלוונטי ומעניין, גם אם לא בדיוק בשורש העניין. אכן הפעלת אלימות בגין פעולה לא אלימה- היינו הצהרה כלשהי אינה ברת הצדקה בדיון.

  31. מאת guyk:

    ציף, שאלה קטנה, איך הגעת לבלוג?

  32. מאת Tziff5:

    "אין שום סיבה לכך שהצד השני לקונפליקט יסכים גם לקבל את X או לא יציע X אחר. גם קבלתה וגם דחייתה של נורמה כזו עקבית עם פעולת הדיון ולכן אין סיבה אובייקטיבית לנורמה מסוג זה" – אני חושב שהבנתי אותך, אבל אני לא מבין את הסיבה לכך: בהנתן שבני אדם אינם זהים או שווים זה לזה, ניתן להצביע על אדם X ולומר שהוא שונה מהשאר בתכונה A, וניתן לטעון טענות לגבי תכונה A ומכך להסיק X. ניתן גם לבנות את A כך שתכיל רק אדם אחד בכל רגע נתון.

    "מבחינה ליברטריאנית, אלימות מוצדקת אך ורק בתגובה לאלימות." – כלומר, אלימות אינה מוצדקת בתגובה להפרת חוזה. כיצד, אם כן, ניתן לאכוף חוזים? אם הינך ליברטריאני ואתה חותם על חוזה עם אדם שאינו ליברטריאני, והוא מפר את החוזה – הוא לא הפעיל נגדך אלימות. הוא בעצם גנב ממך כסף, למשל, באופן לא אלים. הוא מחזיק ברכושך, אבל הוא אינו מעוניין באלימות. גם אתה לא מעוניין באלימות, אבל אתה מעוניין ברכושך. האם זהו קונפליקט?

    יש google group שנקראת israeli lebertarians, מישהו שם שם לינק.

  33. מאת guyk:

    אהלן, בקשר לפסקה הראשונה, אחלה, אבל אני לא מבין מה הכוונה ב- "ניתן להצביע על אדם X ולומר שהוא שונה מהשאר בתכונה A, וניתן לטעון טענות לגבי תכונה A ומכך להסיק X. ניתן גם לבנות את A כך שתכיל רק אדם אחד בכל רגע נתון"

    אם אני מנחש נכון, אז הפרדה קטגורית (מבחינת קטגוריה מוסרית) בין בני אדם על פי מאפיין A היא פרטיקולרית ושרירותית.

    "כלומר, אלימות אינה מוצדקת בתגובה להפרת חוזה. כיצד, אם כן, ניתן לאכוף חוזים? אם הינך ליברטריאני ואתה חותם על חוזה עם אדם שאינו ליברטריאני, והוא מפר את החוזה – הוא לא הפעיל נגדך אלימות. הוא בעצם גנב ממך כסף, למשל, באופן לא אלים. הוא מחזיק ברכושך, אבל הוא אינו מעוניין באלימות. גם אתה לא מעוניין באלימות, אבל אתה מעוניין ברכושך. האם זהו קונפליקט?"

    אתה רשאי לקבל את רכושך, כי אם הוא הצהיר זאת חוזית זה רכושך ולא רכושו. הבעיה מתעוררת רק כשאין לחייב רכוש להחזיר. האם מותר להפעיל כח נגד גופו? באשר לכך-
    אם כוונתנו להימנע מאלימות עלינו לדעת בכל רגע מי הבעלים של מה. לכן, פחות נכון להסתכל על חוזה כ"הבטחה", כלומר בעלות התלויה בתנאי עתידי, אלא (למשל בהלוואה) כהעברת בעלות עכשיווית תמורת בעלות עתידית (כשהעתידית מטבעה גולמת בתוכה מרכיב של אי-וודאות מעצם היותה בעתיד). כלומר, אם אתה משקיע בעסק שלי תמורת ריבית מסוימת והעסק שלי פושט את הרגל, זה חלק מסיכון שהמשקיע לקח בחוזה. המשקיע רשאי לקבל את כל מה שאפשר לתת לו, והלאה בעתיד עד שיושב לו חובו אך הוא לא רשאי לפגוע או לשעבד את בעל העסק. (גישה זו להסתכלות על חוזים הגיונית יותר לעומת גישת החוזה כהבטחה (בעלות על תנאי שיתברר בעתיד) מעוד כמה שיקולים נוספים, http://en.wikipedia.org/wiki/Title-transfer_theory_of_contract ).

    כלומר, כל חוזה המתייחס לעתיד גולם בתוכו אי וודאות מסוימת, יכול להיות שהחוזה לא התקיים שלא באשמת האדם שהפר אותו אלא מסיבות טבעיות או צרכים מאוד דחופים וכד'. אי עמידה בחוזה אינה אלימות (ורק מצדיקה פיצוי חומרי מלא ככל הניתן, עד לסנט האחרון). כל עניין השלכת האנשים עם חובות לכלא הוא לא ראצינאלי (ליברטריאני) בעליל בעיני.

  34. מאת Tziff5:

    "אם אני מנחש נכון, אז הפרדה קטגורית (מבחינת קטגוריה מוסרית) בין בני אדם על פי מאפיין A היא פרטיקולרית ושרירותית." – אני לא בטוח מה ניחשת.
    אנסה להבהיר בדוגמא: מתדיין א' טוען את הטענה "האדם (X) העשיר ביותר בעולם (= בעל התכונה A) צריך לשלם את אחוז המס הגבוה ביותר". הוא מוכיח את הטענה שלו באמצעות מודלים כלכליים כאלו ואחרים שמראים שזה ישתלם כלכלית לרוב האנשים, כולל ל X. כעת, התכונה X מכילה רק אדם אחד בכל רגע נתון. מדוע טענה כזו היא פרטיקולרית/שרירותית?

    "כל עניין השלכת האנשים עם חובות לכלא הוא לא ראצינאלי (ליברטריאני) בעליל בעיני." – או קיי, זה מה שרציתי לדעת. במילים אחרות, אכן לא ניתן לאכוף חוזים, ובמוסר הליברטריאני חוזים אינם משהו שיש לאוכפו. בלינק שנתת כתוב ש fraud מהצורה שתיארתי בפוסט הקודם מפר את ה non-agression principle – למה, אם כן, זה לא רציונאלי להשליך אנשים עם חובות לכלא?

  35. מאת guyk:

    או קיי, זה מה שרציתי לדעת. במילים אחרות, אכן לא ניתן לאכוף חוזים, ובמוסר הליברטריאני חוזים אינם משהו שיש לאוכפו. בלינק שנתת כתוב ש fraud מהצורה שתיארתי בפוסט הקודם מפר את ה non-agression principle – למה, אם כן, זה לא רציונאלי להשליך אנשים עם חובות לכלא?

    אין כל כך מה להתייחס כי "המילים האחרות" שלך לא פשוט קשורות לדברי. רק הסברתי שחוזה הוא העברת בעלות ולכן לא עוקפים חוזה אלא עוקפים בעלות. לכן ברור שאפשר לעקוף חוזה במובן הזה.

    רמייה היא גניבה ולכן יש לאכוף אותה. בעלות לא החליפה ידיים במקרה זה שכן התנאי המצוין לכך מעולם לא התקיים.

    "האדם (X) העשיר ביותר בעולם (= בעל התכונה A) צריך לשלם את אחוז המס הגבוה ביותר"

    ציף, במקרה זה הקונפליקט הוא בין איש כלשהו לבין האדם העשיר. הנורמה המקודמת כאן למעשה טוענת כי הרכוש של X שייך לכל האנשים שהם לא X כל עוד X עונה לתנאי מסוים. זוהי נורמה פרטיקולרית שכן קבלת ההבדלה המוסרית על פי תנאי כלשהו (עושר) היא שרירותית וקבלתה לא מתחייבת. זה לא שונה מלהגיד "ציף5 צריך לשלם מס גבוהה" גם השם "ציף5" הוא קריטריון. לכן נורמה כזו אינה ברת הצדקה, וכל נושא התועלת כביכול בכלל לא רלוונטי.

  36. מאת Tziff5:

    במשך כמה פוסטים, בכל פעם שאני מנסה להבהיר את הנקודה שלי, את טוען שהטענה לדוגמא שאני מביא היא שרירותית, ופעם אחר פעם אני מנסה להסביר שהיא לא שרירותית, משום שהיא יכולה להיות מגובה בהוכחה אובייקטיבית ובמקרה האחרון יכול להיות שאפילו תשכנע את האדם העשיר בעולם (קח למשל את עמדתו של וורן באפט לגבי מיסים…)
    ניקח למשל טענה אוניברסלית "כל אדם הוא הבעלים של עצמו", וממנה נסיק את הטענה הפרטיקולרית "אני הבעלים של עצמי". מישהו יכול לבוא ולטעון כי אני טועה, והוא הבעלים שלי, אבל הטענה שלי, בניגוד לטענה שלו, היא ברת הצדקה – הטענה האוניברסלית שממנה היא נובעת.
    כעת יש שתי אפשרויות:
    א. כל צידוק אוניברסלי חייב להיות פרפורמטיבי, כלומר חייב להיות מוסק כנכון אך ורק מעצם קיום הדיון.
    ב. לטענה יכול להיות כל צידוק אוניברסלי שהמתדיינים מקבלים.
    אם יש אפשרויות נוספות אני אשמח לשמוע אותן. אני מזמין אותך להוכיח כי אפשרות א' היא הנכונה. בהיעדר הוכחה כזו ובהנתן מטרת קיומו של דיון – פתרון קונפליקט בין המתדיינים באופן בלתי אלים – אני אניח שאפשרות ב' היא הנכונה.
    ובכן, ע"מ שכל המתדיינים ייקבלו צידוק אוניברסלי מסויים, הוא צריך לכל הפחות לקיים את התנאים הבאים:
    1. להיות אובייקטיבי ביחס למתדיינים. בנקודה זו אני רוצה לחדד את עניין האובייקטיביות: הטענה "שדה ללא בעלים קודמים שייך לראשון שמעבד אותו" מעדיפה את רצונם אנשים שמעבדים שדות על פני רצונם של אנשים שאינם מעבדים שדות. nevertheless היא אובייקטיבית אם ניתן להסיק אותה באופן אובייקטיבי מטענה אובייקטיבית אחרת או מטענה שכל המתדיינים מקבלים.
    2. להיות צידוק, כלומר להצדיק את הטענה, שוב, באופן אובייקטיבי.
    ושוב, אם יש תנאים נוספים שפספסתי, אני אשמח לשמוע. so far אלו התנאים שאני יכול לחשוב עליהם.

    בדוגמת האיש העשיר בעולם, אם המודל הכלכלי שמוכיח את הטענה יוצא מהנחות שכל המתדיינים מקבלים, ונבנה באופן אובייקטיבי, ומוכיח את הטענה באופן אובייקטיבי, אזי הוא אינו שרירותי ואין שום סיבה שהמתדיינים (כולל הטוען עצמו והאיש העשיר בעולם) לא ייקבלו אותה. באיזה תנאי המודל במקרה הזה הוא שרירותי? אם צידוק אוניברסלי חייב להיות פרפורמטיבי וגם ההנחות שמהן יוצא המודל אינן פרפורמטיביות.

    having said that, נראה כי אני מפספס כאן משהו, איזו subtlety, לכן אשמח אם תסביר לי לאט ובפירוט רב יותר לגבי הטענה (המנומקת, כביכול) הדורשת מהאיש העשיר יותר מס:
    1. מדוע היא מהווה נורמה פרטיקולרית – האם הטענה "אני הבעלים של עצמי" היא פרטיקולרית? אם כן, מדוע עובדת היותה של הנורמה פרטיקולרית רלוונטית למשהו? ואם לא, מה מבדיל אותה מהטענה לגבי האיש העשיר?
    2. מדוע ההבדלה המוסרית היא שרירותית? מה הופך הבדלה מוסרית ללא שרירותית ואינו מתקיים בנימוק לטענה?
    3. מדוע קבלתה לא מתחייבת? האם זה משום שהיא מדברת על אדם ספציפי (חזרה לטענה "אני הבעלים של עצמי")? האם זה משום שאין לה צידוק (ואם כן, מדוע המודל הכלכלי לא מהווה צידוק)? משהו אחר?

  37. מאת guyk:

    כן,

    ""שדה ללא בעלים קודמים שייך לראשון שמעבד אותו" מעדיפה את רצונם אנשים שמעבדים שדות על פני רצונם של אנשים שאינם מעבדים שדות."

    לא, האדם הראשון שמעבד חלקת אדמה לא משומשת לא נכנס לקונפליקט עם אף אחד, אף אחד לא מתנגד, ולכן נורמה המעניקה לו בעלות על השדה לא מעדיפה את הרצון של אף אחד. נורמה המקנה לראשון אשר ביית שדה ולא לשני או לשלישי אשר באו לביית את השדה המבויית היא היחידה המתבססת קשר אובייקטיבי בין המשאב לבעלים, ולכן בהינתן התנגשות רצונות, היא היחידה שעקבית עם פעולת הדיון. כלומר, מאפשרת לבעלות להיות ברורה לשני הצדדים המבקשים לפעול וליישוב הבעלות בר ביסוס, כך שבני אדם יכולים לפעול על פיה ולהימנע מקונפליקטים.

    עכשיו, בקשר לנושא ההנחות. אם אתה ואני מקבלים שיש פיל בחדר, אנחנו נוכל ליישב קונפליקט על סמך זה שיש פיל בחדר, גם אם אין. בדיון, אנחנו מקבלים כי יש להצדיק טענות וזו הנחת המוצא. אם אין להצדיק טענות אין כל טעם להתווכח. כל צד פשוט יצהיר את עמדתו הסופית, וכך לא ניתן יהיה ליישב קונפליקט. לכן לטעון בדיון שאין להצדיק טענות היא סתירה פרפורמטיבית. לכן נדרשת לכל דבר הצדקה. לכן, השאלה נוגעות למה מוצדק מטבע הדיון, שקיומו היא עובדה אובייקטיבית שלא ניתנת להכחשה. אם גיא וציף מקבלים את הנורמה "גיא תמיד צודק", ייתכן וקונפליקט בינהם ייושב על פי נורמה זו, אך אם ציף יכפור בנורמה וישאל "למה גיא ולא, למשל, ציף?" לא ניתן יהיה להצדיק מדוע הזכויות של גיא גדולות מהזכויות של ציף ולכן אף שהטענה הזו מנוסחת באופן ברור (כלומר, ברור מי גיא, ברור מי ציף וברור מה היחס בינהם) היא אינה אובייקטיבית, במובן שהיא יוצרת הפרדה קטגורית על סמך מאפיין חיצוני (שם). לפיכך אם אני אציע את הנורמה הזו, לא אהיה עקבי אם הרצון הכנה שלי ליישב את הקונפליקט איתך בדיון.

    באשר לטענת העשיר. הנורמה המדוברת למעשה משמעה כי לאדם עשיר זכויות שונות מלאדם שאינו עשיר. לאדם עשיר למשל, אין זכות קניין כל עוד הוא עשיר, למשל. ה"עשירים" הם אונדרמנטש על פי נורמה זו. האם הטענה "לאדם המחזיק בX כסף יש פחות זכויות" ברת הצדקה? נבחן קונפליקט בין אדם כלשהו שזיהה "עשיר" ומבקש לקחת לו משהו שברשותו. שניהם מאוד מתורבתים ולפני שהאדם כלשהו לוקח משהו- חשוב לו ליישב זאת בדיון. ולכן הוא נכנס לדיון עם העשיר.

    אם יציע את הנורמה "למי ש'עשיר' אין זכות קניין" האם יוכל להצדיק אותה? האם יש סיבה אובייקטיבית לקבל הפרדה קטגורית מוסרית בין "עשירים" ל"לא עשירים"? אם העשיר יכפור בנורמה, בטענה שהיא לא ברת הצדקה, ברור שהעשיר עקבי בכפירתו בנורמה המפלה (או בטעינת נורמה הפוכה "ללא עשירים יש פחות זכויות") לא פחות משהאדם השני עקבי בהצעתה. הרי הכחשתה של הנורמה הזו לא מביאה לשום סתירה לוגית או קבלת טענה שגויה. כיוון שכך, אם המתדיינים רוצים ליישב את הקונפליקט בהצלחה באמצעות נורמות אובייקטיביות ברות הצדקה, הם חייבים לקבל שיש לנסח אותן באופן אובייקטיבי לכל בני האדם. מהרגע שיש הפרדה קטגורית על פי "צבע שער" או על פי מאפיין חיצוני, מוצא, שפת אם וכו' הנורמה הזו שרירותית במהותה, דחייתה עקבית ואינה מביאה לסתירה, ומכאן שהיא לא ברת הצדקה.

    לשאלותך:
    1. האם הטענה "אני הבעלים של עצמי" היא פרטיקולרית? – זו לא בדיוק נורמה, הנורמה "רק ציף הוא הבעלים של עצמו" היא פרטיקולרית. הנורמה "כל אדם הוא הבעלים של עצמו" היא אוניברסאלית.

    2. "מה הופך הבדלה מוסרית ללא שרירותית ואינו מתקיים בנימוק לטענה?" לדוגמה, הטענה שלסלעים אין זכויות נובעת מכך שסלעים לא יכולים לכבד את זכויותם של אחרים. מקבלתה של נורמה כזו עולה שגיאה או סתירה.

    3. "מדוע קבלתה לא מתחייבת?" כי קבלת אבן הבוחן המוצעת שלה לא מתחייבת. "האם זה משום שאין לה צידוק (ואם כן, מדוע המודל הכלכלי לא מהווה צידוק)?" כי הפרדה מוסרית על פי תחזית מודל כלכלי מסוים כקריטריון גם היא שרירותית וברת הכחשה.

  38. מאת guyk:

    http://seekingalpha.com/article/287783-why-warren-buffett-is-a-hypocrite-on-taxes

    ראה הסיפור על השוואת זכויות הסוס והאדם (עדכון: התווסף כנספח):
    http://chickenman.radish.co.il/wp-admin/media.php?action=edit&attachment_id=668
    (טיוטה ראשונית)

כתיבת תגובה