האנשים שחיים כעת בחבל הארץ (להלן ארץ) שהיה שייך עד לפני כשני עשורים לישות המדינית שנקראה "סומליה" עושים זאת ללא מדינה. זהו מקרה בוחן מרתק למה שהינו הביטוי הקיצוני ביותר בתפיסה הליברטריאנית, ורבים מההוגים הליברטריאנים רואים בו את השיא הנחשק ביותר, של המבנה הפוליטי.
עד כה, באיש התרנגולת האיום, נגעתי באספקטים מסוימים של האנרכו-קפיטליזם, בעיקר בהקשר התיאורטי של מערכת המשפט; מעניין לבחון דוגמא מהחיים האמיתיים, בין השאר כאמת מידה להצלחת הניבוי ו/או הישימות של המודל התיאורטי המוצע.
קצת רקע. החל משנת 1976 נשלטה סומליה ע"י ממשלה חד מפלגתית בראשותו של הגנרל לשעבר מוחמד סיאד בארה, שמדיניותה היתה שילוב של סוציאליזם מדעי ועקרונות משטר איסלאמיים, ואשר פעלה כדיקטטורה צבאית. סומליה חוותה מלחמה בשנים שלאחר מכן בנסיון להרחיב את גבולותיה ובשלב מסוים החזיקה את הצבא הגדול ביותר באפריקה. בשנות השמונים אבד השלטון בהדרגה מהלגיטמיות שלו והחשיבות האסטרטגית של המדינה קטנה עם סופה הקרב של המלחמה הקרה. קשיים כלכליים ואיבה מתארכת לשלטון הטוטאליטרי הביאו בסופו של דבר להתפתחויות פוליטיות בתחילת שנות התשעים. בעידודן של אתיופיה ולוב, קמו קבוצות התנגדות ב-1991, וקואליציה שלהן הדיחה את ממשלתו של בארה. שיחות תיאום נערכו בג'יבוטי בין הפלגים השונים שנאבקו על השלטון, אולם החלטות שנולדו שם לא הוכרו ע"י כל הגורמים המעורבים. הקונפליקטים בין הפלגים, לרבות בארה שעוד נותר בתמונה וראה בעצמו את השליט הלגיטימי, הביאו לפריצתה של מלחמת אזרחים. המלחמה הובילה לדילול משאבים ולרעב המוני שהביא למותם של כ-300,000 איש. התערבות בינלאומית עזרה לשפר את בעיית הרעב ולהחזיר סדר לארץ. בסוף שנת 1992 תקף אחד מהפלגים כוחות שיטור בינלאומיים והתדרדרות העוקבת הובילה לחידוש הקרבות. כוחות השיטור הבינלאומיים עזבו את הארץ ב1995 משנכשלו להביא לסיום המלחמה.
מלחמת האזרחים בסומילה עודנה מתרחשת גם כיום, אבל הנקודה הרלוונטית לענינינו היא שמשנת 1991 סומליה היא ארץ ללא מדינה. השירותים שבשאר העולם ניתנים לאזרחים ע"י מוסדות המדינה, ניתנים לתושבי הארץ ע"י גורמים פרטיים במסגרת חופשית מהתערבות ממסדית.
אך לפני שאציג כמה מהמספרים שמייצגים את האנרכו-קפיטליזם (אנקאפיזם) של שני העשורים הסומליים האחרונים אעיר מספר הערות. הערה טריוייאלית ראשונה וחשובה: בדנמרק יש מדינה ומצבם של הדנים טוב לאין שיעור ממצבם של הסומלים. אבל מעט מאוד ניתן ללמוד מכך על יתרונותיו וחסרונותיו של האנקאפיזם. ההשוואה צריכה להיות בקונטקסט, קרי, מעמדה של סומליה האנקאפית ביחס לשכנותיה, ביחס למעמדה של סומליה האטטיסטית (1991) ביחס לשכנותיה. בצורה זו נלקחת בחשבון הקדמה הטכנולוגית שמופיעה עם התקדמות השנים, והשינויים בארץ נמדדים בסקאלה הגיונית של רמת החיים האיזורית.
הדבר השני שיש לתת עליו את הדעת הוא שכמות המידע הזמין נמוכה הן באיכותה והן בהיקפה; לא רק המידע מסומליה האנקאפית, אלא גם זה מסומליה האטטיסטית. אי לכך, ההשוואה תכלול מספר קטן ומפוזר של נושאים.
*****
החל מנפילת הממשלה ב1991 התחרו פלגים שונים על שלטון במדינה מבלי שאף אחד מהם זכה בו. בדרום הארץ כיום חיים הסומלים ללא ממשלה איזורית ותושבי צפון הארץ חיים תחת "ממשלות" איזוריות. חשוב להבחין שאילו אינן ממשלות אמיתיות אלא סוג חריג של שלטון שבטי.
בשנים הראשונות שלאחר הפלת הממשלה, עת השתוללה מלחמת האזרחים ירדה רמת החיים בארץ, אך לאחר מספר שנים כאשר נרשמה יציבות דה פקטו בין הפלגים ושרר שלום יחסי, נמצא שהכלכלה הסומלית התאוששה ואף עלתה על המצב הכלכלי ששרר בעת קיומה של המדינה בטרם המלחמה. זה לא הופך את סומליה לסינגפור. הסומלים צריכים לשלם כספי פרוטקשן , אגרות תנועה ושאר "מיסי" שוק חופשי שכאלו, אך אלו מסתכמים בפחות נזק (או ביותר תועלת) כלכלי ביחס למה שנגבה מהסומלי ע"י המדינה ערב מלחמת האזרחים.
ההשוואה בין סומליה האנקאפית וסומליה האטטיסטית תכלול שלוש קטגוריות: סקטור המרעה הסומלי, הפעילות העסקית המסחרית ורמת החיים.
המרעה הסומלי
מאז נפילת הממשלה גדל הסחר בבע"ח (המערב את קניה, אתיופיה ושווקים מחוץ ליבשת) בצורה דרמטית. בגריסה, שוק ייצוא חשוב בקניה המייצא בקר לדרום סומליה, גדל מחזור המכירות ב600 אחוז והיקף המכירות גדל פי 4 בין 1989 ו 1998.
בצפון הארץ, מיוצאים דרך שני הנמלים, בוסקו וברברה, כמיליון עזים וכבשים, והם מהווים כ-95% מכלל יצוא העזים וכ-52% מכלל יצוא הכבשים של מזרח אפריקה. היקף הסחר באיזורים סומלילנד ופאנטלנד (חבלי ארץ בצפון סומליה) גדל ביחס לסחר שם בזמן השלטון הממשלתי. סומלילנד היא המייצאת מספר אחת של חיות משק במזרח אפריקה. בצורות הרעו את המצב, אך באופן יחסי לשכניהם, הסומלים התמודדו איתן היטב.
עלות שינוע הסחורות לא השתנתה משמעותית מאז נפילת הממשלה.
בסקר משנת 1998 עלה כי 84% מסוחרי בעלי החיים לא דיווחו על בעיות אבטחה בתהליך שינוע הסחורות , ורק 13% דיווחו על בעיות אבטחה חמורות יותר ביחס ל1990.
בדיווחים מהשנים 1996 ו 1998 עולה כי בריאות הבקר הנסחר עדיפה ביחס למה ששרר בתקופת הממשל.
לסיכום, סקטור המרעה מראה שיפור ניכר מאז נפילת הממשל.
הפעילות העסקית המסחרית
סומליה משכה אליה מספר תאגידים גדולים, ממדינות כמו ארה"ב, איטליה ובריטניה. חברת תקשורת סומאלית הסתנפה (יש מילה כזו?) לBBC הבריטי. חברת תעופה בריטית מפעילה טיסות לסומליה. ג'נרל מוטורס עושה כאן עסקים, וב2004 קוקה קולה פתחה מפעל לייצור משקאות קלים במוגדישו שמעסיק 120 סומלים ומייצר 36,000 בקבוקים לשעה. חברות רבות נמנעות מכניסה לשווקי אפריקה בשל קשיים והגבלות שמוערמים ע"י המדינות, ולכן העובדה שחברות בינלאומיות נכנסו לשוק הסומלי היא סימן לכך שסומליה מספקת לכל הפחות מינימום של אבטחה, שמירה על זכויות קניין וחופש כלכלי.
ערים ששורר בהן שלום יחסי מצליחות לשמור על פעילות עסקית נאה ללא המדינה. דוגמא לעיר כזו היא בורמה. בורמה ממוקמת בסומלילנד וגובלת בג'יבוטי, אתיופיה, מפרץ עדן ובפרובינציה של סומלילנד. מאז נפילת הממשל, סומלילנד, ובתוכה בורמה, נשלטת ע"י מועצת השבט האיזורי. העיר מונה בין 150,000 ו 300,000, בהתאם לעונה. קיים בבורמה מיסוי, אם כי לא ידוע כיצד הוא נאסף או למה הוא משמש, אך הוא נמוך למדי פר קפיטה.
בורמה משגשגת והתקבע בה סטנדרט חיים גבוה למדי. נכון לשנת 1998 היו בה מאות בתי קפה ומסעדות, מאות חנויות , 16 בתי מלון, 21 תחנות תדלוק, שדה תעופה שתחזק כטיסה ליום נכון לשנת 2001, שני בתי חולים ואוניברסיטה פרטית שלומדים בה כ1000 סטודנטים.
בורמה מבטאת במו קיומה את האפשרות לעיר גדולה ומשגשגת המונה עסקים רבים ללא צורך בממשלה. העובדה שחברות בינלאומיות מוכנות לעשות עסקים בסביבה נטולת ממשלה–גם היא בגדר תמיכה לתיאוריה האנקאפית.
רמת החיים
במחקר אחד ההשוואה נעשתה ביחס לשכנותיה של סומליה, קניה, אתיופיה וג'יבוטי, וכן 22 מדינות מערב אפריקניות אחרות. הקטגוריות הן 1. הכנסה פר קפיטה, 2. מקדמי ג'יני, 3. אחוז מהאוכלוסיה שחי על פחות מדולר ליום פר קפיטה, 4. כבישים פר 1000 אנשים, 5. טלפונים פר 1000 אנשים, 6. אחוז מהאוכלוסיה שיש לו גישה למים בטוחים לשתייה, ו 7. אחוז יודעי כתוב וקרוא. סומליה זוכה לציונים גבוהים יותר משכנותיה וממוצע מדינות מערב אפריקה בשלוש קטגוריות (2, 3, 5) ומשתווה להן בקטגוריה 4.
במחקר אחר שנעשה נמצא כי סומליה מגלה נמצאת במיקום גבוה ביחס לשכנותיה ומדינות מערב אפריקניות בקטגוריות במדדי עוני ותשתיות. היא נמצאה חלשה יותר בקטגוריות בריאותיות, אך גם שם הפערים אינם גדולים.
במחקר נוסף נמצא שבהשוואה לביצועי סומליה בתקופת הממשל, מתוך 18 אינדיקטורים של פיתוח (תוחלת חיים, תמותת תינוקות, תינוקות שנולדו בתת משקל, אוכלוסיה בעלת גישה למוסר רפואי אחד לפחות, אוכלוסיה עם גישה למקור מים בטוחים לשתייה, אוכלוסיה עם גישה לסניטציה, אוכלוסיה שחיה בתנאי עוני קיצוניין, תל"ג פר קפיטה, חיסון פעוטות כנגד שחפת, חיסון פעוטות כנגד חצבת, תמותה כתוצאה מחצבת, רופאים ואחים פר 1000איש, טלוויזיות ומכשירי רדיו פר 1000 איש, טלפונים פר 1000 איש, הרשמה לבתי ספר ואוריינות), רק שניים (אוריינות והרשמה לבתי ספר) נחלשו משמעותית, 13 הראו שיפור, ושלושה לא הראו שינוי משמעותי.
*****
מעבר להשוואה בין מצבה הכלכלי של סומליה האנקאפית וסומליה האטטיסטית, נותרת השאלה המעניינת של שירותים ציבוריים. ספציפית, כיצד נראית מערכת המשפט בסומליה האנקאפית וכיצד נראית בה הסביבה המוניטארית.
מערכת המשפט בסומליה האנקאפית
מערכת המשפט העיקרית בסומליה נקראת חיר (Xeer) והיא המקבילה הסומלית לקומון לו הבריטי. היא התפתחה באופן אורגני בנפות השונות של קרן אפריקה במשך מאות שנים ומאז נפילת הממשל היא שבה לשמש את הסומלים בסוגיות משפטיות.
האיסורים בחיר מכסים את העברינות הקלאסית, דהיינו, רצח, שוד גניבה וכו'. הדמיון לקומון לו הבריטי הוא הן בהגנה על חיי האדם וקניינו, והן בכך שגזרי הדין המקובלים בחיר מתמקדים בפיצוי הקורבנות ע"י העבריינים ולא בהענשתם על פגיעתם האבסטרקטית בקהילה. במקרה שהעבריין לא מסוגל לפצות את קורבנו, או משפחת קורבנו (במקרה של רצח למשל), החמולה (בהעדר שם עדיף) של העבריין צריכה לשאת בהוצאות הפיצוי. החמולה מתפקדת בחיר על תקן קבוצת ביטוח. כל סומלי נולד לתוך קבוצה כזו על רקע השתייכותו לאילן יוחסין מסוים. לכן מתקבל שלחמולה משתלם לשמור את חבריה בתלם. כאשר אחד מאנשיה פוגע באדם אחר, כל החמולה עשויה להפגע מכך. חמולה שמזהה בקרבה פושע סדרתי שפוגם לה במוניטין ובקופה המשותפת, יכולה להכריז שהיא מתנערת ממנו. במקרה זה, הופך אותו סומלי ל outlaw. שכחו מרובין הוד ואנשיו העליזים; זה יותר כמו הנוודים של האדמה המקוללת בסרט של סטאלון. אדם כזה יקלע לקשיים חברתיים וכלכליים קיצוניים–למעשה דמו וקניינו מותר. אם יוכל, הוא ינסה להתחבר לקבוצת ביטוח חדשה. לא משימה טריוויאלית בהתחשב במוניטין שכנראה צבר.
המשפט עצמו מנוהל ע"י זקני השבט בהסתמך על בקיאותם בהלכות החיר. הם לא יוצרים חוקים אלו, אלא מפרשים אותם. זקנים שפרשנותם לא מקובלת ע"י הקהילה או שהיא חורגת מההגיוני בעיני הקהילה, לא יקבלו יותר מקרים לשיפוט עתידי. במקרים בהם מתגלע סכסוך בין אנשים משני שבטים שונים, על זקני שני השבטים להשיג פשרה. אם הם לא מצליחים להתפשר, ממונה למשפט זקן משבט אחר.
במקרים מיוחדים נקראים אנשי השבט לפוסי. הם מחויבים להיענות.
בתי המשפט הסומליים כאמור אינם חלק ממערכת משפט לאומית. חוסר התלות הזה יוצר פערים בפרשנות. הפערים קטנים יחסית ברמת השבט, אך הם גדלים ברמת הארץ כולה. אם הוא חפץ בכך, סומלי בוגר רשאי להחליף את קבוצת הביטוח שלו לכזו שמתנהלת תחת פרשנות המקובלת עליו יותר.
הכסף בסומליה האנקאפית
בהעדר בנק מרכזי מאז 1991 אין מי שינפיק כסף. הסומלים ממשיכים לסחור באמצעות הכסף שקדם לנפילת הממשל, השילינג הסומלי (ש"ס), אך התפחויות נוספות ארעו בשוק הכסף של האנקאפיזם הסומלי.
נכונותם של הסומלים להמשיך לסחור בש"ס הביאה גורמים פרטיים לייצר עוד ועוד מאלו. ה"זייפנות" הגדילה את היצע הכסף ובתהליך אינפלציוני זה ירד ערך המטבע הסומלי מ 0.12 דולר אמריקאי ל100 ש"ס, ל 0.04 דולר אמריקאי ל100 ש"ס. הסכנה היתה שהאינפלציה תהיה אינסופית, שכן אין גורם מרכזי שיאסור על "זיוף" המטבע. אולם הסומלים בלמו את האפשרות הזו בכך שהם לא מכירים בשטרות שערכם הנקוב עולה של 100 ש"ס. עלויות ההדפסה והייבוא של שטר 100 ש"ס מתקרבות, לפי ההערכות, לערך שההשטר מייצג (0.04 דולר אמריקאי) ונתון זה מהווה בלם לאינפלציה. לכן, לאחר ירידה ראשונית חדה בערך השטר (100 ש"ס) ערכו (0.04 דולר אמריקאי) התייצב ולא השתנה כבר מזה שנים מספר. לא בדיוק סטנדרט הזהב שרות'בארד חשב עליו, אבל גם לדיו ונייר אפשר להצמיד את ערך הכסף, כך מסתבר. הבעיה עם כסף שערכו צמוד לדיו ונייר היא שהוא לא יכול לרכוש דברים יקרים. הש"ס משמש את הסומלים לקניות ה AMPM שלהם, אך עבור רכישות רציניות יותר הם משתמשים בדולרים אמריקאים.
בנוסף, גורמים פרטיים הטביעו ארבעה מטבעות חדשים, אך אלו לא הצליחו להשיג הכרה כלל סומלית ומשמשים למסחר בחוגים הפנימיים של שבטים מסוימים.
*****
עד כמה שניתן ללמוד משהו מהנתונים המפוזרים והמוגבלים שהובאו לעיל, אני סבור שניתן לזהות שיפור ברור בארץ הסומלית מאז נפילת הממשל. שני נתונים נוספים מחזקים עוד יותר את האפשרות שאנקאפיזם עשוי לעבוד היטב. הראשון הוא שהאנקאפיזם הסומלי לא הגיע מתוך רצון האנשים אלא מתוך נסיבות מצערות, ניימלי מלחמת אזרחים עם סוף פתוח. יש יסוד סביר להניח שמעבר וולונטארי ושליו לאנקאפיזם יוליד תוצאות טובות יותר. הנתון השני הוא הזמן הקצר יחסית שהאנקאפיזם שורר בסומליה. סומליה "נעזבה לנפשה" ע"י כוחות בינלאומיים בערך באמצע שנות התשעים, ומרבית הנתונים כאן הם מאמצע האוטיז. זה נותן טווח של 10 שנים של אנקאפיזם סומלי. יש יסוד סביר להניח ששינוי דרמטי פליטי כזה ידרוש זמן רב יותר עד להטמעתו, ולכן שעם עבור הזמן המצב ישתפר עוד יותר.
ישנו נתון אחד שמחליש את המסקנה והוא העובדה שסומליה האטטיסית שביחס אליה נעשתה ההשוואה, היתה סומליה שנוהלה כדיקטטורה צבאית עם מדיניות סוציאליסטית–לא הקומבו המוצלח ביותר בתולדות האטטיזם (גם אם לא הגרוע שבהם).
